גמרא
פירוש
מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁיְּהֵא יוֹם הֶנֶף כּוּלּוֹ אָסוּר מַאי טַעְמָא מְהֵרָה יִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְיֹאמְרוּ אֶשְׁתָּקַד מִי לֹא אָכַלְנוּ בְּהֵאִיר מִזְרָח הַשְׁתָּא נָמֵי נֵיכוֹל.
וְלָא יָדְעִי דְּאֶשְׁתָּקַד לָא הֲוָה עוֹמֶר הֵאִיר מִזְרָח מַתִּיר וְהַשְׁתָּא דְּאִיכָּא עוֹמֶר עוֹמֶר מַתִּיר וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ לְמִצְוָה מִשּׁוּם מִצְוָה לֵיקוּם וְלִיגְזוֹר.
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בְּשִׁיטַת רַבִּי יְהוּדָה אֲמָרָהּ דְּאָמַר מִן הַתּוֹרָה אָסוּר שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא כ״ג:י״ד} עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.
עַד עִיצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם וְקָסָבַר עַד וְעַד בַּכְּלָל.
וּמִי סָבַר לַהּ כְּוָותֵיהּ וְהָא מִיפְלָג פְּלִיג עֲלֵיהּ דִּתְנַן מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁיְּהֵא יוֹם הֶנֶף כּוּלּוֹ אָסוּר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
צהבו פניו, יש לתמוה מה היה דעת ר׳ טרפון שלא ראה תשו׳ תלמיד אחד וכי לא הוה יודע שזה הותר מכללו אצל הדיו׳ וזה לא הותר ואם לא היה מחלק בזה אמאי שתק, ועוד מאי קאמר תלמודא לדברי ר׳ יהודה בן נחמיה נסכים בכורים שהקריבם קודם לעומר כשרים מאי קאמר לדברי ר׳ יהודה אפי׳ לדעת ר׳ טרפון אם אינם בכלל איסור חדש שהרי יין אינו בכלל איסור חדש והיתר עומר למה לא יביאו. ועוד מדקאמר לדברי ר׳ יהודה משמע דר׳ טרפון פליג עליה והלא ר׳ טרפון שתק לו, ועוד דר׳ טרפון לא אמר דבר שנראה דעתו לחלוק אלא דהוה קשיא ליה ור׳ יהודה תירץ לו ואין זה דעת בפני עצמו דלהוי שייך לומר לדברי ר׳ יהודה, ועוד מאי קאמר התם הוא דהותר מכללו וכי לא ידע אמאי דלא נאסר דיש לנו להתירה:
ונ״ל צורת הפי׳ כך דר׳ טרפון ודאי היה יודע זה שהשיב ר׳ יהודה אלא שלא היה דעת ר׳ טרפון שאיסור חדש לגבוה יהיה מכלל ומכח איסור הדיוט דמדקאמר רחמנא מנחה חדשה שתהא חדשה לכל המנחות א״כ משמע הוא דדבר שנאסר בפני עצמו הוא שנאסר חדש לגבוה עד הקרבת שתי הלחם ולא מכלל איסור חדש של הדיוט הוא ולכך נאמר דלדעת ר׳ טרפון נאסר החדש לגבוה גם בדברים שאינם נאסרים להדיוט קודם העומר דהיינו במנחת נסכים ויין דחדש דקרבן גבוה משמע ולכך היה ר״ט אומר דהואיל דאיסור גבוה איסור בפני עצמו הוא לאחר העומר כמו לפני העומר שלא מכח איסור הדיוט אין לחלק בו בדיעבד בין אם הביאו קודם העומר בין הביאו לאחר העומר קודם לשתי הלחם, ואין לומר דגם לדעת ר׳ טרפון היה ראוי להיות בו איסור קודם לעומר יותר מחמת איסור הדיוט משום דמאי דמתסר להדיוט מתסר לגבוה משום ממשקה בני ישראל, דז״א דמאחר שיש אסור לו משום גבוה בההוא לא שייך ביה ממשקה דלא שייך ביה איסור דממשקה ישראל כי אם בדבר שנאסר להדיוט ולא נאסר לגבוה ולא בדבר שנאסר גם לגבוה שנאמר שנתוסף איסור משום ממשקה ישראל, ועוד דאפי׳ נחליט שיהא נוסף בו איסור ממשקה ישראל מ״מ אין לחלק להתיר בדיעבד בין במה שאין בו כי אם איסור א׳ בין שיש בו ב׳ איסורי׳ וע״כ היה תמה ר׳ טרפון ור׳ יהודה בן נחמיה השיבו דנוכל לומר דאין דעת הכתוב שיהיה חדש לגבוה איסור בפני עצמו שלא מכח איסור הדיוט אלא מכח אסור חדש שנאסר להדיוט קודם לעומר נאסר לגבוה גם לאחר העומר שקודם העומר נאסר להדיוט ולגבוה באיסור א׳ שנאסר לגבוה מכח האיסור שנאסר להדיוט ואחר העומר שעבר איסור הדיוט המשיך הכתו׳ עדיין איסור גבוה שהיה בו קודם לעומר מכח איסור הדיוט שיהיה אותו איסור עומד לגבוה עד הקרבת שתי הלחם, והילכך קאמר ר׳ יהודה שיש לחלק בין הנקרב קודם לעומר לנקרב לאחר העומר דקודם העומר שלא הותר כללו של איסור כלל גם להדיוט אם הקריבו בדיעבד פסול אבל לאחר העומר שהותר האיסו׳ מכללו אע״פי שעדיין נמשך הוא לגבוה מ״מ נגרע כחו של איסור מאחר שלקח היתר בקצת לגבי שלא יהיה חמור האיסור כמו מתחלה הילכך גם לגבוה אם הביא כשר:
וניחא מאי דקאמר לדברי ר׳ יהודה בן נחמיה נסכים בכורים וכו׳, ונר׳ דלדברי ר׳ טרפון לא נימא הכי משום דאיסור בפני עצמו כדפי׳ ונאסר ג״כ לגבוה אבל לר׳ יהודה דאין האיסור כ״א מכח הדיוט לא נאסר לגבוה אלא מה שנאסר להדיוט, וקאמר פשיט׳ ומשני מהו דתימ׳ התם הוא דהותר מכללו להדיו׳ דמאי דהותר להדיוט לכתחל׳ נימא דהותר לגבוה בדיעבד אבל בזה לא שייך למימר הותר וקמ״ל דמכח טעמא דנימא דאיסור דגבוה בא מכח הדיוט דשרי, משום דנימא דלא היה בו איסור לגבוה מעולם: מהו שיתירו שלא כסדרן, למקדש וחליף עלייהו שתי הלחם ועומר ומבעיא ליה אי מצי לאקרובי מנייהו, קודם שתי הלחם, ל״ה. ר״ל קודם לשתי הלחם דשנה הבאה אעפ״י דחליף עלייהו שתי הלחם ועומר, אפ״ה לא משתרו הואיל והוו שלא כסדרן:
וקשיא דאמאי לא בעי אי שריין לאחר הקרבת שתי הלחם בלא הקרבת עומר, דדוקא לדברי ר׳ יהוד׳ בן נחמיה דסבר דנאסר חדש לגבוה מכח איסור הדיוט אלא שהמשיך אסור עד לאחר הקרבת ב׳ הלחם ניחא דצריך שגם עומר יתיר לגבוה כמו להדיוט אלא לדברי ר׳ טרפון שנאסר לגבוה איסור בפני עצמו ולא נאסר מתחלה לגבוה מכח כלל איסור הדיוט א״כ דאיסור בפני עצמו הוא אימא דשתי הלחם שרי ליה בלא עומר שנא׳ שאסר חדש להדיוט ואמר שעומר יתירנו ואסר חדש לגבוה איסור בפ״ע ואמר ששתי הלחם לבד יתירנו אם נזרע קודם לעומר אין העומר מתירו כ״א ב׳ הלחם ואם נזרע לאחר העומר גם כן ב׳ הלחם יתירנו ואימא דלא בעי היתר עומר:
וי״ל דמאחר דשתק ר׳ טרפון א״כ הודה לדברי ר׳ יהוד׳ ואליבא דר׳ יהוד׳ בעי דהלכת׳ כוותיה ומאי דקאמר לעיל לדברי יהוד׳ לפי שמדברי ר׳ יהוד׳ אנו למדים כדפריש׳ לעיל:
אי נמי נוכל לומר שגם לדעת ר׳ טרפון דסבר דנאסר לגבוה איסור בפ״ע אפ״ה בעי ביה היתר עומר עם היתר ב׳ הלחם דמאחר דנאסר לגבוה קודם לעומר כמו שנאסר להדיוט מצי סבר דבעיקרא ביה תרי היתר עומר והיתר ב׳ הלחם:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ונ״ל צורת הפי׳ כך דר׳ טרפון ודאי היה יודע זה שהשיב ר׳ יהודה אלא שלא היה דעת ר׳ טרפון שאיסור חדש לגבוה יהיה מכלל ומכח איסור הדיוט דמדקאמר רחמנא מנחה חדשה שתהא חדשה לכל המנחות א״כ משמע הוא דדבר שנאסר בפני עצמו הוא שנאסר חדש לגבוה עד הקרבת שתי הלחם ולא מכלל איסור חדש של הדיוט הוא ולכך נאמר דלדעת ר׳ טרפון נאסר החדש לגבוה גם בדברים שאינם נאסרים להדיוט קודם העומר דהיינו במנחת נסכים ויין דחדש דקרבן גבוה משמע ולכך היה ר״ט אומר דהואיל דאיסור גבוה איסור בפני עצמו הוא לאחר העומר כמו לפני העומר שלא מכח איסור הדיוט אין לחלק בו בדיעבד בין אם הביאו קודם העומר בין הביאו לאחר העומר קודם לשתי הלחם, ואין לומר דגם לדעת ר׳ טרפון היה ראוי להיות בו איסור קודם לעומר יותר מחמת איסור הדיוט משום דמאי דמתסר להדיוט מתסר לגבוה משום ממשקה בני ישראל, דז״א דמאחר שיש אסור לו משום גבוה בההוא לא שייך ביה ממשקה דלא שייך ביה איסור דממשקה ישראל כי אם בדבר שנאסר להדיוט ולא נאסר לגבוה ולא בדבר שנאסר גם לגבוה שנאמר שנתוסף איסור משום ממשקה ישראל, ועוד דאפי׳ נחליט שיהא נוסף בו איסור ממשקה ישראל מ״מ אין לחלק להתיר בדיעבד בין במה שאין בו כי אם איסור א׳ בין שיש בו ב׳ איסורי׳ וע״כ היה תמה ר׳ טרפון ור׳ יהודה בן נחמיה השיבו דנוכל לומר דאין דעת הכתוב שיהיה חדש לגבוה איסור בפני עצמו שלא מכח איסור הדיוט אלא מכח אסור חדש שנאסר להדיוט קודם לעומר נאסר לגבוה גם לאחר העומר שקודם העומר נאסר להדיוט ולגבוה באיסור א׳ שנאסר לגבוה מכח האיסור שנאסר להדיוט ואחר העומר שעבר איסור הדיוט המשיך הכתו׳ עדיין איסור גבוה שהיה בו קודם לעומר מכח איסור הדיוט שיהיה אותו איסור עומד לגבוה עד הקרבת שתי הלחם, והילכך קאמר ר׳ יהודה שיש לחלק בין הנקרב קודם לעומר לנקרב לאחר העומר דקודם העומר שלא הותר כללו של איסור כלל גם להדיוט אם הקריבו בדיעבד פסול אבל לאחר העומר שהותר האיסו׳ מכללו אע״פי שעדיין נמשך הוא לגבוה מ״מ נגרע כחו של איסור מאחר שלקח היתר בקצת לגבי שלא יהיה חמור האיסור כמו מתחלה הילכך גם לגבוה אם הביא כשר:
וניחא מאי דקאמר לדברי ר׳ יהודה בן נחמיה נסכים בכורים וכו׳, ונר׳ דלדברי ר׳ טרפון לא נימא הכי משום דאיסור בפני עצמו כדפי׳ ונאסר ג״כ לגבוה אבל לר׳ יהודה דאין האיסור כ״א מכח הדיוט לא נאסר לגבוה אלא מה שנאסר להדיוט, וקאמר פשיט׳ ומשני מהו דתימ׳ התם הוא דהותר מכללו להדיו׳ דמאי דהותר להדיוט לכתחל׳ נימא דהותר לגבוה בדיעבד אבל בזה לא שייך למימר הותר וקמ״ל דמכח טעמא דנימא דאיסור דגבוה בא מכח הדיוט דשרי, משום דנימא דלא היה בו איסור לגבוה מעולם: מהו שיתירו שלא כסדרן, למקדש וחליף עלייהו שתי הלחם ועומר ומבעיא ליה אי מצי לאקרובי מנייהו, קודם שתי הלחם, ל״ה. ר״ל קודם לשתי הלחם דשנה הבאה אעפ״י דחליף עלייהו שתי הלחם ועומר, אפ״ה לא משתרו הואיל והוו שלא כסדרן:
וקשיא דאמאי לא בעי אי שריין לאחר הקרבת שתי הלחם בלא הקרבת עומר, דדוקא לדברי ר׳ יהוד׳ בן נחמיה דסבר דנאסר חדש לגבוה מכח איסור הדיוט אלא שהמשיך אסור עד לאחר הקרבת ב׳ הלחם ניחא דצריך שגם עומר יתיר לגבוה כמו להדיוט אלא לדברי ר׳ טרפון שנאסר לגבוה איסור בפני עצמו ולא נאסר מתחלה לגבוה מכח כלל איסור הדיוט א״כ דאיסור בפני עצמו הוא אימא דשתי הלחם שרי ליה בלא עומר שנא׳ שאסר חדש להדיוט ואמר שעומר יתירנו ואסר חדש לגבוה איסור בפ״ע ואמר ששתי הלחם לבד יתירנו אם נזרע קודם לעומר אין העומר מתירו כ״א ב׳ הלחם ואם נזרע לאחר העומר גם כן ב׳ הלחם יתירנו ואימא דלא בעי היתר עומר:
וי״ל דמאחר דשתק ר׳ טרפון א״כ הודה לדברי ר׳ יהוד׳ ואליבא דר׳ יהוד׳ בעי דהלכת׳ כוותיה ומאי דקאמר לעיל לדברי יהוד׳ לפי שמדברי ר׳ יהוד׳ אנו למדים כדפריש׳ לעיל:
אי נמי נוכל לומר שגם לדעת ר׳ טרפון דסבר דנאסר לגבוה איסור בפ״ע אפ״ה בעי ביה היתר עומר עם היתר ב׳ הלחם דמאחר דנאסר לגבוה קודם לעומר כמו שנאסר להדיוט מצי סבר דבעיקרא ביה תרי היתר עומר והיתר ב׳ הלחם:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush